Точно, вон как Зеев рехнулся, не каждая психушка примет...

josesh

А .знакомая гнида,электронщик недоучка,рвань безденежная вечно.
Может и мой I/P вычислишь или будешь утверждать ,что я в Израиле?Руки у тебя коротки.А Израиль нужно уничтожить с его черными,арабами,гоями и фашистами.Это государство НЕДОЛЖНО СУЩЕСТВОВАТЬ !!!
А вам всем суждено еще немного прожить в этой зловонной навозной куче.Банановая республика,соленая лужа с пальмами-Вот что значит Израиловка.НЕНАВИЖУ.

Ursego хорошо написал, правильно.

josesh

А .знакомая гнида,электронщик недоучка,рвань безденежная вечно.
Может и мой I/P вычислишь или будешь утверждать ,что я в Израиле?Руки у тебя коротки.А Израиль нужно уничтожить с его черными,арабами,гоями и фашистами.Это государство НЕДОЛЖНО СУЩЕСТВОВАТЬ !!!
А вам всем суждено еще немного прожить в этой зловонной навозной куче.Банановая республика,соленая лужа с пальмами-Вот что значит Израиловка.НЕНАВИЖУ.

.Банановая республика,соленая лужа с пальмами-Вот что значит Израиловка.НЕНАВИЖУ.

.Ни где не обострены так межэтнические противоречия и рознь.

У кого есть чем понимать - и так понимают всё это.

разрешены вот такие высказывания???антисемитские,унижающие.
вы что тут вообще обсуждаете,вместо того,чтобы удалить эту вонь?

Да согласные мы, в Канаде хорошо, Израиль близится к концу...
Все будет хорошо. Успокойся уже.

Не надо было человека унижать в израиловке. А сейчас нечего рот ему затыкать, пусть говорит то, что думает.

Ага. А Гитлера в детстве били. И Вас, похоже, тоже. Обиженные

Вот высказывания пьяной вишни например.Вообще это чудище какого пола?ха-ха.....

Зеев2008, ответь на теоретический вопрос. Раз уж произошло важное разделение Страны Израиля и Государства Израиль в этой дискуссии (а оно и в жизни так - всё, что я писАл на этом форуме, относится к государству, а многие встали на дыбы восприняв это как наезд на любимую Эрец Исраэль), то существуют ли такие обстоятельства, которые бы вернули тебя в Израиль? Ну, например, приход к власти какой-либо силы, или что-то другое. Естественно, речь не о приходе Машиаха, а до него.

josesh

А .знакомая гнида,электронщик недоучка,рвань безденежная вечно.
Может и мой I/P вычислишь или будешь утверждать ,что я в Израиле?Руки у тебя коротки.А Израиль нужно уничтожить с его черными,арабами,гоями и фашистами.Это государство НЕДОЛЖНО СУЩЕСТВОВАТЬ !!!
А вам всем суждено еще немного прожить в этой зловонной навозной куче.Банановая республика,соленая лужа с пальмами-Вот что значит Израиловка.НЕНАВИЖУ.

В менталитете израильских судей сидит неприязнь к русскоязычным евреям. Русскоязычных судей в Израиле нет ни одного, потому что русскоязычных адвокатов в судьи не пускают

А теперь вот еще и бабушку любимую в тюрьму посадил и мечтает как бы мамулю туда же запрятать...

ביום 26.7.01 יצאו מרינה, לילך והנאשמת את ישראל בטיסה לאמסטרדם הולנד ומשם לארה"ב. הכרטיסים שנרכשו היו כרטיסי "הלוך-חזור" ומועד החזרה – 13.8.01. אולם הנאשמת, מרינה ולילך לא שבו לישראל ביום שנועד לחזרתן. מארה"ב (מרילנד) הן טסו לבולגריה (סופיה) ומשם לרוסיה (מוסקבה)[4].
בין מועד החלטת השופט גרמן לבין מועד היציאה מן הארץ ולאחר מכן עד לנחיתה במוסקבה בוצעו מספר פעולות שעצם ביצוען - ולעניין חלקן גם זהות המבצע - אינו במחלוקת:
ביום 22.7.01 הושכרה דירת המגורים של הנאשמת ברחוב בית אל 12 תל אביב לתקופה של שנה אחת ולפי דברי השוכר ניתנה אופציה לתקופת שכירות נוספת בת שנה אחת [פ/39-40 - 11.2.07][5]. ההסכם נערך בידי עו"ד יוסף פרלוב [ת/15]. מרינה קיימה את המו"מ עם השוכר וגם חתמה בשם הנאשמת על ההסכם. במעמד החתימה הובהר לשוכר שבכל עניין כספי או אחר הקשור לשכירות ולמושכר יפנה לעו"ד פרלוב (אכן במשך שנת השכירות הפקיד השוכר את תשלומי השכירות בחשבון בנק שמסר לו עו"ד פרלוב ואליו פנה בכל דבר ועניין הקשור בשכירות).
ביום 25.7.01 נפגש השוכר עם מרינה ואיזבלה בדירה המושכרת וערך עמן יחדיו רשימת חפצים שיישארו במושכר [ת/17]. השוכר הגדיר את תכולת הדירה שהושכרה כ"לא מושלם אבל בסדר. תכולה של דירה" [פ/40 - 11.2.07[6]].
בסוף יוני 2001 נערכה פנייה למשרד "מובאקס" לשילוח חפצים לחו"ל בבקשה לקבל הצעת מחיר למשלוח חפצים במכולה לקפריסין. מעדות הבעלים של חברת השילוח, רומן קראינין (להלן: "רומן") עולה שהפנייה הייתה של מרינה[7]. ביום 2.7.01 (יומיים לפני שנתנה החלטת השופט גרמן) התקשר רומן למרינה ומסר לה הצעת מחיר (1,800$) למשלוח לקפריסין. במועד מאוחר יותר שונה היעד לעיר הנמל הרומנית קונסטנצה (ובהתאמה עלה המחיר ל-2,200$).
ב-20.7.01 נערכה פעולת האריזה. רומן העיד כי התבקש לארוז תכולה של דירה אחת (דירה בשכונת נווה שרת שבה התגוררו מרינה ולילך) ולאחר מכן תכולה של דירה שנייה (דירתה של הנאשמת בשכונת נווה שרת, ברח' בית אל 12). הוא לא נכח בשעת ביצוע האריזה אך הגיע לדירתה של הנאשמת בסוף הביצוע כדי לתבוע את התשלום (2,200$) ולהחתים את השולח על מסמכים. בשלב הזה נערך המו"מ עם הנאשמת, היא חתמה על המסמכים והמשלוח נעשה על שמה. בשטר המטען ננקב שם הנעבר (consignee) וכתובתו:Likovnikov Belfer Izabella 4/2 Muntganu Bukarest Tel: 54790822 (היינו שם הנאשמת בצירוף שם נוסף – ליקובניקוב, כתובת בבוקרשט ומספר הטלפון הסלולרי של מרינה[8]). רומן שמע, מפי הנאשמת, ומפי מרינה שהן נוסעות לארה"ב. הדבר עורר אצלו חשש מסוים שכן זמן הובלת המטען לרומניה קצר יחסית (10-14 ימים) ויש צורך בנוכחות הנעבר לשם שחרור המטען (אם הנעבר אינו מגיע במועד לשחרור המטען חלות עלויות אכסנה שנמל היעד עלול להטילן על הגורם המשנע (ה"שיפר"). אלא שבנות שיחו "הרגיעו" אותו באמירה שהן טסות לארה"ב ו"צ'יק צ'ק חוזרות" שכן הן מעוניינות לקבל את המשלוח בנמל היעד ברומניה [פ/28 מ-13.2.07].
במעמד אריזת החפצים נערכה רשימת פריטים [ת/20] שמאוחר יותר הוזנה למחשב ונשמרה בו [ת/21]. אין חולק שהרשימה משקפת את מלוא תכולת דירת מרינה ושיש בה פריטים מדירת הנאשמת (אך יש מחלוקת בעניין היקף ומהות הפריטים שנלקחו מדירת הנאשמת). ברי מתוך רשימת הפריטים שהפריטים משתי הדירות נארזו בכריכה אחת ללא הבחנה בין אלה לאלה (כך גם העיד רומן).
ביום 17.7.01 פתחה הנאשמת חשבון עו"ש בבנק הפועלים [ת/8][9] וביום 20.7.01 נסגר, הלכה למעשה, חשבון העו"ש של הנאשמת בבנק דיסקונט [ת/49] .
ביום 24.7.01 ניתקה הנאשמת את קו הטלפון של דירתה [ת/35].
כשבוע וחצי לפני הטיסה הוציאו מרינה והנאשמת יחדיו דרכונים רוסיים חדשים.
ביום 21.7.01 דווח לישראכרט כי כרטיסי האשראי מסוג "לייף-סטייל" על שם מרינה ואיזבלה אבדו (או נגנבו) ויש לבטלם. תוקף כרטיס אשראי מסוג "גולד מאסטר קארד" על שם מרינה פג ביום 7.8.01 והיא ביקשה שלא לחדשו. כרטיס אשראי מסוג גולד מאסטר קארד על שם איזבלה נותר פעיל. איזבלה החזיקה גם בכרטיס אשראי ויזה לאומי שגם הוא נותר פעיל.
שלושת כרטיסי הטיסה נרכשו בידי מרינה ביום 2.7.01 מסוכנות הנסיעות "מלמד טורס". היו אלה כרטיסי הלוך-חזור נתב"ג – וושינגטון – נתב"ג על שם איזבלה, מרינה ולילך לתאריך יציאה ביום 26.7.01 וחזרה (נחיתה) ליום 10.8.01. הכרטיסים מומנו בידי הנאשמת (בכרטיס האשראי שלה).
הנאשמת, מרינה ולילך יצאו את ישראל ביום 26.7.01 בטיסת K.L.M לוושינגטון וערכו חניית ביניים (27.7.01) שכללה שהות בבית מלון באמסטרדם. בחניית הביניים שולם, בכרטיס האשראי ויזה של הנאשמת, לחברת התעופה, במשרדי רכישת כרטיסים של החברה סכום קרוב ל- 900$[10] [ת/11]. ביום 28.7.01 היו הנוסעות במרילנד (כנראה במלון של רשת Marriot ברוקוויל). ביום 4.8.01 (או ביום 5.8.01) יצאו שלושת הנ"ל בטיסה מוושינגטון לסופיה בירת בולגריה (חניית ביניים בשוויץ). ב-5.8.01 הן הגיעו לבולגריה ושהו בה עד 9.8.01. משם המריאו למוסקבה והתמקמו (מייד או בתוך מספר ימים[11]) בדירה ברחוב מירה (Prospect Mira) 116 מוסקבה.
הנאשמת יצאה את ישראל שהיא נושאת עמה סכום של 30,000$ במזומן. בהיותה בארה"ב פתחה חשבון בבנק מקומי על שמה ועל שם מרינה.

ביום 7.8.01 הוטענה המכולה (ובה הריהוט מדירות איזבלה ומרינה) על אוניית "צים" שהפליגה לייעדה נמל קונסטנצה ברומניה. שטר המטען הוצא על שם איזבלה בלפר ליקובניקוב כנעברת(consignee) . ביום 14.8.01 התקבל במשרדי "צים" טלקס מן הסוכנות של החברה במוסקבה ובו נאמר שהלקוחה איזבלה בלפר טוענת שהמטען שלה הוטען בטעות לנמל קונסטנצה כיעד בעוד שרצונה הוא שהמטען יישלח לנמל אודסה שבאוקראינה [ת/23]. חברת מאיר דיזנגוף (צים) התנתה את שינוי היעד בכך שהמבקשת תציין כתובת יעד ותמציא אישור הסכמה של חברת השילוח ועמיל המכס שטיפלו בשינוע המטען. הדרישות נתמלאו. טלקס שנשלח מסוכנות צים במוסקבה ציין את דירה מספר 80 ברחוב מירה מספר 116
במוסקבה ככתובתה של איזבלה [ת/24ב]. בסמוך לכך ניתנו הסכמות של החברה המשלחת ועמיל המכס והמטען שולח לנמל אודסה ומשם בהובלה יבשתית למוסקבה [ת/33][12].
ראויות לציון מספר התרחשויות שזמנן לאחר שהנאשמת התמקמה ברוסיה עם בתה ונכדתה.
הנאשמת נטלה, קודם צאתה לארה"ב, חופשה ממקום עבודתה בשירותי בריאות כללית. החופשה החלה ביום 22.7.01 ואמורה הייתה להסתיים ביום 10.8.01. אולם ביום 6.8.01 התקשרה הנאשמת אל ד"ר יוסף קלינמן, מנהל המרכז לרפואה מקצועית מחוזית יפו וביקשה להאריך את חופשתה עד ליום 10.9.01. ד"ר קלינמן ביקש שהנאשמת תשלח פקס ובו "פרטים על מהות בקשתה" [ת/29]. ביום 14.8.01 התקבל אצל ד"ר קלינמן שדר פקסימיליה שבו ביקשה הנאשמת את הארכת החופשה נוכח זה ש"נכדתי התחילה לעבור טיפול מיוחד נגד אסטמה בהרצות [צ"ל: "בארצות[13]"] הברית ואני חייבת להישאר אתה כדי לעזור לה". הפקס לא כלל ציון טלפון או מספר פקס לשם משלוח תשובה. ביום 4.9.01 התקשרה הנאשמת פעם נוספת אל ד"ר קלינמן וביקשה הארכה נוספת של החופשה לתקופה של שלושה חודשים. לא ניתן לה אישור טלפוני והיא התבקשה לשלוח פקס מנומק ולציין בו מספר טלפון ופקס לשם תקשורת חוזרת. ביום 19.10.01 התקבל אצל ד"ר קלינמן פקס ובו בקשתה של הנאשמת להתפטר מעבודתה "בגלל שהנני נמצאת עדיין בארצות הברית". הפקס כלל אמירה ש"אפשר ליצור אתי קשר בפקס 1-917-3443782 Pause pause 7798[14]" [ת/31].
דבר הוצאתה של לילך מישראל נודע לירון זמן קצר מאד לאחר שהדבר בוצע. היה לו קושי גדול להניע את הרשויות לפעול לאיתור מקום המצאה של לילך ולהפעיל את הכוחות והאמצעים הכלולים באמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בין לאומית של ילדים (1980) וחוק אמנת האג (ילדים חטופים) תשנ"א – 1991 (להלן בהתאמה: "אמנת האג" ; "חוק אמנת האג"). בית המשפט למשפחה ביקש, טרם הוצאת צווים מתאימים, להמתין עד שייתם המועד שנקבע לשיבת לילך לישראל וכן נתגלעו קשיים אחרים. הנאשמת ובתה הקדימו את המחפשים אחריהם והגיעו לרוסיה זמן ניכר לפני שניתן היה לנקוט בהליכים לפי אמנת האג. רוסיה אינה חתומה על האמנה ולא הצטרפה אליה (ומתברר שהוצאת ילד מארצו בידי אחד מהוריו והבאתו לרוסיה אינה מעשה עבירה לפי דין המקום). על כן לא ניתן לנקוט ברוסיה הליכים לפי האמנה לשם החזרתה של לילך לישראל.
ירון איתר את מקום הימצא לילך במוסקבה. הוא נסע לשם כשנה וחצי לאחר שלילך הוצאה מן הארץ. עלה בידו לפגוש את בתו מהלכת ברחוב כשאמה וסבתה (הנאשמת) אוחזות בידיה. הוא ביקש לדבר עם בתו אלא שמרינה ואיזבלה מנעו את הדבר בצעקות ובחבטות אגרופים
--- סוף עמוד 8 ---
(הדבר גרם פחד ובעתה ללילך וסופו שהרתיע את ירון). ירון שב לרוסיה פעם נוספת (בספטמבר 2003 כשמלאו ללילך 6 שנים), התדפק על דלת דירת המגורים של מרינה (בפרוספקט מירה מס' 116) אך זו סירבה לפתוח את הדלת. הנאשמת הבחינה בו בעד החלון והזמינה את המשטרה הרוסית.
באפריל 2006 – לאחר שהות של כחמש שנים במוסקבה – הגיעה הנאשמת לביקור בישראל. היא עשתה כן לאחר שקודם לכך נועצה בעורכי דין שונים שפעלו בשמה "להכשיר את הקרקע" לבואה [ת/43א,ב]. עם הגיעה לנתב"ג היא עוכבה לתשאול ולחקירה .

это тока для тех, кому очень интересно.

это тока для тех, кому очень интересно.

это из вердикта данной леди. и это только те факты, с которыми было согласны обе стороны, то есть, сомнению не подлежат.

To что согласно вердикту суда обе стороны согласны - еще не означает, что это так на самом деле.

На самом деле судьи, прокуроры и адвокаты в изрАильских судах всегда и любыми доступными им средствами (которые часто не имеют ничего общего с законностью) давят на ответчиков и истцов (чаще на ответчиков) с целью достижения какого-то ни было соглашения. Так израильским судьям легче работать: меньше трудозатрат и меньше ответственности.

есть правда, а есть юридическая правда. то, что обе стороны не оспаривали этих фактов делает их юридически правильными.

ведь вас же возмущает именно юридическое решение, разве нет? вот я о нём.

что значит "давят"? можно поподробнее об этом давлении и в чём оно выражается?

"найти фраера" и "поработать над ним",

Вот например адвокат Изабеллы Белфар обещал ей по телефону, что по приезде в Израиль проведать её мать в доме престарелых, её не арестуют. А её арестовали.

Грех не нагнуться и не поднять пятиалтыный что на земле лежит.

А вот и фраерское мировозрение - адвокат сказал - все в шеренгу выстроились.

Но в этом кроется и главная проблема израильского менталитета: израильтяне настолько боятся сами стать фраерами и одновременно стремятся найти фраера, что зачастую фраерами и оказываются. Примерно как по русской пословице "выиграть на копейку, чтобы проиграть на рубль".
Вот, например, дело Изабеллы Белфар очень показательно с точки зрения падения израильской судебной системы в глазах мирового общественного мнения (во всяком случае русскоязычой его части).

Совершенно верно, верить в Израиле никому нельзя. Вот, например, Изабеллу Белфар купили как раз на состовляющей русскоязычного менталитета, чувстве обеспокоенности за свою мать.
Но, если можно так выразиться, "нефраерское мировозрение" играет с израильтянами злую шутку, вызывая от них отторжение во всём мире.

П.С.: Да и вообще израильский менталитет сходен с турецким, смотрите здесь viewtopic.php?t=75414 . Поэтому, кроме всего прочего, равняться на израильский менталитет просто глупо.

Да-да, глупо...для совка. Потому как совок живет совершенно в другом мире, в другом измерении. Его можно наёбыва*ь бесконечно, он никаких выводов не делает и наступает на те же грабли всякий раз, когда они ему встречаются на дороге.
Ваши примеры только еще раз подтверждают мои слова.
Буквально каждому совку твердишь - не верь!!!!, а он поворачивается, уши распустил и готов к принятию лапши.
Грех на такие развесистые уши лапшу не навесить. Грех.
Это не зависит от страны. Израиль, Греция, Турция, Англия, Америка и пр. Ваш совок свои уши в любой стране охотно подставляет. Только успевай лапшу готовить.

Правильно, зять Изабеллы Белфар просто на"бал своё тещу с помощью израильского суда и публично хвастался этим и принимал поздравления с победой от своих израильских друзей - мерзость.

Правильно, зять Изабеллы Белфар просто на"бал своё тещу с помощью израильского суда и публично хвастался этим и принимал поздравления с победой от своих израильских друзей - мерзость.

А вот израильтяне разводятся совсем по другому.

В соответствии с обще-принятым израильским менталитетом, красной нитью которого является "найти фраера" и "поработать над ним", судьи для облегчения себе работы с удовольствием находят фраеров и работают над ними любыми способами, к юриспруденции имеющими лишь формальное отношение.

Тоже самое можно сказать и о полицейских и следователях. Больше всего их раздражает отличие менталитета русскоязычных от израильского, и это их провоциркует на инстинктивную ксенофобию.

Например в давлении суда и прокуратуры на адвоката(ов) ответчика с целью достижения соглашения между истцом и ответчиком, а адвокат в результате давит на ответчика, чтобы побыстрее избавиться от дела, поскольку деньги он уже получил.
Обычно такому давлению более успешно сопротивляются более дорого олачиваемые адвокаты, интерес которых постоянно подогревается клиентом новыми выплатами. Кроме того, если израильский адвокат думает, что его клиент "фраер", то он и деньги возьмёт и клиента подставит.

Вот например адвокат Изабеллы Белфар обещал ей по телефону, что по приезде в Израиль проведать её мать в доме престарелых, её не арестуют. А её арестовали.